לרגע אחד השירה הובילה מהפכה – מחווה לארז ביטון \ ארז שוייצר

לרגע אחד השירה הובילה מהפכה: מחווה לארז ביטון ב"שירקונצרט" של התזמורת האנדלוסית הישראלית

ארז שוייצר 15.03.2006

הערב הראשון בסדרת המפגשים "שירקונצרט" של התזמורת האנדלוסית הישראלית לא דמה במאומה לאסיפת בחירות, ובכל זאת, המלים ששבו ועלו מפי האורחים הרבים שדיברו על הבמה בשבחו של המשורר ארז ביטון היו "מהפכה", "צדק", "חברה". אורחים אלה – יוצרים, אקדמאים, פעילים חברתיים ופוליטיקאים – דיברו על ביטון לא רק כעל משורר מעולה, אלא כעל מקור השראה, כעל מי שהוביל אותם לבחור בנתיב חיים זה ולא אחר. לרגע, במרכז התרבות מונארט באשדוד, התקיימה האשליה כי לשירה כוח אמיתי לעצב את פני החברה, כמו היתה בעלת עוצמה פוליטית של ממש.

בחירתם של אנשי התזמורת האנדלוסית לפתוח את הסדרה במחווה לביטון היא אך טבעית. כמי שהובילו את תחיית המוסיקה הקלאסית של יהדות צפון-אפריקה בישראל ואת פריחתה המחודשת של תרבות הפיוט, הם מכירים במהלך הייחודי שחולל ביטון בשנות ה-70 בשירה המקומית. "מהפכת הנענע" שלו הרי הקדימה אותם בעיצוב האמנותי של המשבר התרבותי אשר חוו יוצאי מרוקו בבואם לישראל ובפתיחת אשנב לתרבות האדירה שהשאירו מאחוריהם. לא לשווא, כנראה, בחרו שניים מהדוברים לצטט את השורה שכתב על "מיסות קטנות של באך ביהודית מרוקאית".

ביטון עצמו, שישב במרכז הבמה לאורך הערב כולו, בחר בטון מינורי יותר וקרא בעיקר משיריו האינטימיים, שירי המשפחה והגעגוע. ואולם כאשר הזמין אל הבמה את הפייטן המשובח אמיל זריהאן לא שכח לספר כיצד היה פוגש אותו בדרך ללשכת הסעד באשקלון, ועמו את זוהרה אלפסיה, זמרת החצר המהוללת של מלך מרוקו, שאיש בממסד הישראלי לא הכיר בגדולתה. זריהאן, מצדו, גמל לו כאשר זנח את גינוני הכוכב שלו ובחר לשיר ללא הגברה חשמלית מתוך קרבה רבה אליו ואל הקהל.

בניגוד לקונצרטים רבי המשתתפים והקולות בסדרת המנויים של התזמורת, זריהאן היה הפעם הפייטן היחיד והרפרטואר הורכב בעיקר מפיוטים של ר' דוד בוזגלו, אבל גם משירים פופולריים של אלפסיה ואחרים. בכלל, נדמה שהדגש הטקסטואלי בסדרה "קונצרטשיר" בא על חשבונה של המוסיקה, וחבל. מבחינה זו, הסדרה נפתחה בקול ענות חלושה, פשוטו כמשמעו. אנסמבל הנגנים המצומצם של התזמורת לא הוגבר כהלכה, ההפרדה בין הכלים לא היתה מספקת, ולעתים אף נדמה כי לא התקיימו די חזרות. התזמורת, הידועה באיכותה המקצועית והאמנותית הגבוהה, חרקה מעט, והתיאום בין הנגנים לא היה מושלם. עם זאת, גוון מרענן לרפרטואר תרמו אורחים מן הצד הפופולרי של המוסיקה המרוקאית-הישראלית, ובראשם חיים אוליאל מלהקת "שפתיים".

ככלל, אפשר לאפיין את הערב בתנועה מתמדת בין הפרטי לחברתי, בין האינטימי לפוליטי. ההתרגשות והגאווה שאחזו במשתתפים נבעו הן מהכרת טובה לביטון כמשורר אישי והן מהתחושה שהוא והם יחד, אכן, שותפים למהפכה תרבותית מיוחדת במינה.

מעניין יהיה איפוא לבחון איזה אופי ילבשו המפגשים הבאים בסדרה, אשר יוקדשו למשוררים ויקי שירן, סמי שלום שטרית, שלי אלקיים ומשה בן הרוש.

"שירקונצרט" – התזמורת האנדלוסית הישראלית בערב מחווה למשורר ארז ביטון. מרכז מונארט באשדוד. 12.3

ארז ביטון ב"שירקונצרט" עם התזמורת האנדלוסית. מקור השראה

פורסם לראשונה ב"הארץ": http://www.haaretz.co.il/gallery/1.1091172