נראה כי בכל הנוגע לסכסוך בין איילת שקד לבין בית המשפט העליון שני הצדדים מתעקשים לשרת תפיסות חד-ממדיות ואת ההשקפות הצרות שלהם. מצד אחד ביהמ"ש העליון ממשיך להחזיק בעמדתו של ברק כי בית המשפט העליון הוא משפחה אחת ואי אפשר להכניס שופט ש"אינו שייך למשפחה". מנגד, איילת שקד, שרת המשפטים, משתמשת בשיח של גיוון הרכב השופטים בעליון כקרדום לחפור בו. נראה שהאג'נדה של ייצוג לאוכלסיות שונות כגון מזרחים, ערבים ודתיים היא רק אמתלה לאג'נדה האמתית של איילת שקד; החלשת בית המשפט העליון.
זה לא בהכרח חייב להיות כך ואולי אפילו להפך; גיוון ההרכב של בית המשפט העליון דווקא רק יחזק את בית המשפט ודווקא יביא להגברת אמון הציבור בו. כאשר יהיו יותר מזרחים, יותר נשים ויותר ערבים בבית המשפט העליון, האנשים שבשוליים, שרואים כרגע את ביהמ"ש העליון כמעוז מנותק, אשכנזי ואליטיסטי יוכלו גם הם להתחבר לביהמ"ש מנקודת המבט הפנימית שלהם. הגברת האמון של האוכלוסיות השונות, האוכלוסיות שבשוליים בבית המשפט העליון רק אמור להגביר את כוחו של ביהמ"ש ולא להחליש אותו.
ומצד שני, נשיאת בית המשפט העליון, מרים נאור, הטילה וטו על מועמדתו של יורם אלרון. אלרון הוא יליד עיראק וגדל במעברה בשנות ה-50, הצליח לפלס את דרכו בנבכי מערכות המשפט עד לנשיאות בית המשפט המחוזי בחיפה. לא ברור מדוע ישנה התנגדות למינויו של אלרון מאחר והיא לא מנומקת אבל אי אפשר שלא לתהות אם מדובר ברצון לשמור על הרכב העליון בדמות "משפחה אחת". ראיה נוספת שמתווספת לסל הראיות בכל הנוגע לרצון לשמור על "משפחה אחת" הוא התמידה הנרחבת של שופטי העליון בשופט רון סוקול, חתנו של השופט בדימוס תיאודור אור, שאף הוא מגיע מבית המשפט המחוזי בחיפה.
נראה כי אלרון הוא גורם המחלוקת העיקרי בין השופטים לבין איילת שקד בבחירות שערכה הועדה למינוי שופטים היום (22/02/17). בעוד שאלרון מקבל תמיכה גורפת מחברי הכנסת ביניהם השר משה כחלון והשרה איילת שקד, מי שמתנגד הם שופטי העליון וביניהם אסתר חיות, הנשיאה המיועדת.
