החקלאים ושרון נגד דו"ח ועדת מילגרום / אבירמה גולן

ביום ראשון הקרוב אמורה הממשלה לדון בעניין מייגע, שנדחה מהשבוע שעבר (מחמת האירועים הביטחוניים) ועלול להידחות משום כך שנית: האם לקבל או לדחות את המלצות דו"ח ועדת מילגרום בעניין הקרקעות. רוב השרים לא מבינים במה מדובר, ומבין אלה שמבינים, רק מעטים מתעניינים בנושא הדיון. היחידים שמתמצאים בכל  הפרטים הם ראש הממשלה, אריאל שרון, ושר החקלאות, שלום שמחון. שניהם קשובים מאוד לרחשי לבו של הלובי החקלאי, ושניהם כמעט אינם זקוקים לדיון על גורל הקרקעות בישראל. אפשר לנחש כמעט בוודאות מה הם יחליטו. למעשה, שרון הבטיח לחקלאים ערב הבחירות כי הוא ידחה את ההמלצות.

ביום ראשון השבוע קידמו את פני העולים לירושלים שלטים גדולים של הלובי החקלאי. "אדמה אדמתי," נכתב שם, כדי להזכיר לממשלה של מי האדמה הזאת, ומה צריך להחליט כדי שהפשרות הקרקע לא ייפסקו –  למרות החלטת בג"ץ, שלפיה כל עסקאות הנדל"ן וכל הסבות הייעוד בקרקע החקלאית ייפסקו החל מ-15 בנובמבר, אם הממשלה לא תקבל את המלצות דו"ח מילגרום.

הדיון, כאמור, נדחה, אבל הלחץ על הממשלה לא חדל. שר הפנים, למשל, שהתחייב לפני שבועות אחדים בפני ראשי מינהל התכנון והצוות שגיבש את הפרק החברתי בתמ"א 35 (תוכנית המתאר הארצית), כי יביא את התוכנית בקרוב לאישור הממשלה, מתעכב. ראשי המועצות האזוריות, המתנגדים לתוכנית כשם שהם מתנגדים לדו"ח מילגרום, מנסים לשכנע אותו שימשיך לעכב או להקפיא, כקודמיו.

חוט דק וחזק מאוד מקשר בין הקפאתה המתמשכת של תמ"א 35 לבין הסיכוי שדו"ח מילגרום יידחה, ובין שני אלה לבין החלטת הבג"ץ בעניין ההפשרות והחלטות אחרות, שקטות יותר) חלקן אפילו חשאיות,( שהתקבלו באחרונה במינהל מקרקעי ישראל ובקרן הקיימת, כולן בענייני הפשרת קרקעות, או הסבת ייעודן מקרקע חקלאית לקרקע  לבנייה) חלקה לבנייה מסחרית והיתר לבנייה אחרת, כולל למגורים.( אותו חוט מקשר גם בין כל אלה לבין סעיף בחוק ההסדרים, שאותו אישרה הממשלה לפני שבועות אחדים. הסעיף יאפשר הסבת ייעוד זריזה של קרקע, למה שמוגדר" צרכים לאומיים," תוך עקיפת כל הליכי התכנון והבנייה המקובלים. עשרה נציגי שרים יוכלו להחליט, למשל, על הקמתה של עיר יהודית חדשה בגליל, או על סלילת כביש רחב, עוקף כפרים ערביים, בין שני יישובים פרבריים עתירי קוטג'ים במרכז הארץ, מבלי להזדקק לאישורה של הולקחש"פ – הוועדה לקרקע חקלאית ושטחים פתוחים.

ועדת מילגרום הוקמה על ידי הממשלה הקודמת, במטרה למצוא פשרה שתניח את דעתם של כל הצדדים בעניין הקרקעות. בג"ץ, ששופטיו דשו לעייפה במאות ואלפי הניירות המסובכים שסוללת עורכי הדין המייצגים את הקיבוצים, המושבים והאגודות החקלאיות הגישו להם, ציפה כנראה שהוועדה תסיר ממנו מעט מן הנטל. ראש הממשלה אהוד ברק, לעומת זאת, רצה אמנם להרגיע גם את החקלאים וגם את הקשת הדמוקרטית המזרחית – שצברה אהדה בעניין הקרקעות כמו בעניין הדיור הציבורי – אבל גם קיווה, כנראה, שהוועדה לא תעשה עבודה מעמיקה מדי.

אולם ועדת מילגרום הפגינה חריצות. היא לא רק למדה את כל החומר, ולא רק שמעה את כל הצדדים, אלא עשתה שימוש גם בעבודתה של הוועדה שקדמה לה,
ועדת רונן. זו קיבלה החלטות, שלכאורה היו נוחות למדי לחקלאים (פיצוי של27% על הסבת ייעוד של קרקע במרכז), אבל קיבוצי הנדל"ן לא היו מרוצים מהמלצותיה, והדו"ח נקבר מתחת לערימה ענקית של החלטות ממשלה.
מה שמאפיין את ההחלטות –  שחלקן מעניקות פיצוי שרירותי נדיב סתם לחקלאים וחלקן מציגות את הסבת הייעוד כצורך לאומי דחוף – היא העובדה שהשם אריאל שרון נקשר בכולן, או לפחות ברובן. גם את ועדת רונן הוא הקים, כשהיה שר התשתיות.

כששרון היה שר, הוא ידע לפעול בנחישות ולהעביר אל משרדו סמכויות שונות הקובעות את מדיניות הקרקע והמים של ישראל. כך הוא פיזר ב-91' קרוואנים לעולים חדשים בניגוד להחלטת האוצר, ובעת שלא היה מחסור ביחידות דיור (כפי שהוכיחה מבקרת המדינה); כך הוא עודד את המתנחלים להתפרס על הגבעות; כך הוא חילק מים מסובסדים לחקלאים (אבל, כך טוענים במשרד החקלאות, קצץ את הענף שעליו הם ישבו, כשהעדיף לכבות שריפות במקום לתכנן מדיניות גידולים נבונה); כך הוא עודד את הקמתן של חוות בודדים, נגד ההתפשטות של הבדווים בנגב; כך הוא הקים את 12 יישובי הכוכבים, בניגוד למדיניות התכנון המטרופולינית הריכוזית שמצאה ביטוי
מובהק בעבודתו של פרופ' אדם מזור (ואחר כך גם בתמ"א 35 המוקפאת); וכך הוא יזם בכל משרדיו את ההחלטות המכונות בקיבוצים "הבואינגים", שכולן מתייחסות להפשרת קרקעות ומסומנות במספרים המזכירים סדרות של מטוסים. עכשיו כששרון הוא ראש ממשלה, הוא מתקשה, כך אומרים מבקריו בלובי החקלאי, לבצע מחטף בקרקעות.

על פי השקפתו של שרון, החקלאים זכאים להחזיק בקרקעות הלאום ולהתפרנס מהן גם כסוחרי נדל"ן, ולא רק כעובדי אדמה, מפני שהם תרמו למדינה דם יזע ודמעות. הוא גם מאמין בכל לבו בכיבוש הקרקע בידי יהודים, והפרחת השממה בידי יהודים.

אולם, בחודשים האחרונים הזכיר שרון כמה פעמים דווקא את החשיבות של שמירת השטחים הפתוחים והתכנון המבוקר של משאבי המים והקרקע, במדינה הנהפכת להיות הצפופה ביותר במערב, ואפילו אמר שאסור לבטל את הולקחש"פ. עם זאת, אפשר בהחלט לשער שהדיבורים החדשים האלה נובעים בעיקר מהתנגדות ליוזמותיו של שר האוצר, סילבן שלום, שמשוכנע שהפשרה נמרצת של קרקע ותמריצים לקבלנים, שיכסו את הארץ בנדל"ן, ייטיבו עם העם.

אפשר להניח, כאמור, שהלובי החקלאי, המעוניין עדיין להעביר את החוק הגורף לעיגון זכויות חקלאים בקרקע, יפעיל לחצים על הממשלה. אפשר להניח גם שיהיו שר או שניים שיבקשו לאמץ את המלצותיה של ועדת מילגרום. ואפשר להניח ששרון ישלוף את המלצות ועדת רונן, ויטען שיש לו כבר המלצות שהוא עצמו קיבל בברכה כשהיה שר התשתיות, אז למה הוא צריך לקבל דווקא את ההמלצות של הוועדה של ברק?

 המלצות ועדת מילגרום: יותר חקלאות, פחות נדל"ן

 ועדת מילגרום הציעה, למעשה, מדיניות קרקע מובהקת, המביאה בחשבון את
הצרכים של כלל האוכלוסייה. היא התבססה על כמה עקרונות:

*  חיזוק אחיזת החקלאים בקרקע, לצורך עיבוד חקלאי בלבד, ולא למטרות נדל"ן או מסחר.

*  שמירה על השטחים החקלאיים כשטחים פתוחים ירוקים

*  התאמת התכנון החקלאי והנדל"ני למדיניות התכנונית הכללית

*  התחשבות בצרכים המשתנים של שוק הדיור

*  שמירה על נכסי המדינה והחלוקה השוויונית שלהם

* התחשבות בנקודת הראות של החוכר החקלאי ובתביעתו המוצדקת לעיגון זכויות המגורים שלו. ההמלצה – לרשום בספר המקרקעין שטח של 2.5  דונם סביב בית המגורים.

* פיצוי על הסבת ייעוד –  הוועדה ממליצה לפצות את החקלאים ב-10% מערך
הקרקע באזור המרכז ו-20% באזור עדיפות א'. ועדת רונן הציעה 27%  למרכז
ו-28% לאזור עדיפות א'. החקלאים, שקיבלו הרבה יותר לפי החלטת הממשלה
(747ביוזמת שרון), דחו את שתי ההצעות.