בין אבסטרקט לפולקלור: בשיר אבו-רביע

אורנה בן שטרית

 

אורנה בן שטרית מצלמת וכותבת על האמנים אשר משתתפים בפרויקט "מזרחיות וערביות באמנות חזותית בישראל". מדי שבוע נפרסם במארב אמן שמשתתף בפרויקט.

 

 

 


בשיר אבו-רביע, אמן רב-תחומי, נולד ב-1951 בשבט אבו-רביע שבנגב.
הוא החל את לימודיו במכון אבני בתל-אביב כשהיה בן 17 בלבד, והמשיך ללימודים ב-École des beaux arts בפריז. כבר בזמן לימודיו במכון אבני הציג תערוכות יחיד ותערוכות משותפות עם האמן עופר ללוש, חברו ללימודים.
כשחזר לארץ החל לעבוד כמעצב תפאורה ואפקטים מיוחדים לסרטי קולנוע. כיום, הקולנוע הוא עיקר עיסוקו. לצד העיסוק באפקטים מיוחדים הוא גם מפיק ומצלם סרטים.

בשיר אבו-רביע. צילום: אורנה בן שטרית

אבו-רביע זוכר את עצמו מצייר כבר מילדות; מגיל חמש הוא זוכר טיול משפחתי שברגע שהגיעו בו למקום מנוחה הוא תלה על הקיר את הציור שצייר יום קודם לכן. תחילה השתמש בחומרים שהיו בנמצא, דוגמת שמן ופחם. הוא מספר על הפעם הראשונה שבה גילה להפתעתו, בחנות בבאר-שבע, צבע שמן בטיובה. בעל החנות, פניו וקולו, מספר אבו-רביע, נצרבו בזיכרונו יותר מאשר קרובי משפחתו.

ראשית דרכו כצייר נתפשת בעיניו כמעט כמיסטית: יום בהיר אחד התגלה כילד פלא, תמונתו פורסמה בעיתון, ואנשים מהארץ ומחו"ל באו לחזות מקרוב בפלא מהנגב.
הכל החל כאשר באחת מישיבותיו בבית-קפה עם חבריו, שהיו מבוגרים ממנו מאוד, פגש בחור מהשבט השכן. הבחור, שהתעניין בילד המוזר, ביקר בביתו של אבו-רביע והתרשם מאוד מציוריו. יומיים לאחר מכן הגיע מישהו מנפנף בגיליון "מעריב" ומציג כתבה על הילד מהנגב שהתגלה כצייר.
"אם פורסם בעיתון שאני צייר, סימן שאני צייר", השתכנע אז אבו-רביע, והחל בלימודי אמנות. למרות המצב הכלכלי הקשה, הוא מספר, זכה לתמיכה אדירה ממשפחתו, ובעיקר מאביו, בכל הנוגע לציור.

בסגנון הציור שלו נע אבו-רביע נע בין אבסטרקט לפולקלור. הוא מתאר סיטואציות אופייניות לחיים בשבט, אך מפשט אותן בקווים חופשיים המסתירים את פני הציור. לעתים נראה שהקווים מדמים רוח מדברית אופיינית, לעתים נדמה שמדובר בניסיון לשבש את השקט והסדר באמצעות התנועה חסרת המנוח.



 


 
פורסם לראשונה באתר "מארב"