"ששה שמח": אסתר כהן

 

אורנה בן-שטרית

 

 

 

אורנה בן שטרית מצלמת וכותבת על האמנים אשר משתתפים בפרויקט "מזרחיות וערביות באמנות חזותית בישראל". מדי שבוע נפרסם במארב אמן שמשתתף בפרויקט.

 


"
תהליך בעל הילה טקסית המצריך ראייה חדה וריכוז רב"



אסתר כהן, ילידת תל-אביב, 1972. ציירת. למדה אמנות במדרשה לאמנות בית-ברל, סיימה בשנת 2000. במשך השנים התקרבה לציור ולעיסוק בטבע דומם ובחומרים יומיומיים פשוטים כנושאים לציור. מציירת בסגנון ריאליסטי, ומשתמשת בדימויים מצולמים כמקור לציוריה. הציגה בתערוכת יחיד הראשונה מסדרת "מרשים" של מוזיאון חיפה. הסדרה הוצגה ברחבי אירופה מטעם המוזיאון. השתתפה גם בתערוכות קבוצתיות.

 

אסתר כהן. צילום: אורנה בן שטרית

עבודתה של כהן מאופיינת בסדרתיות. כך למשל בסדרת צלחות האורז והעדשים שלה, המציגה גרגירי קטניות על הצלחת. הציורים מתארים שלבים שונים של תהליך ברירת הקטניות הנהוג במשפחות מסורתיות: הזזת הקטניות מצד אחד של הצלחת לצדה האחר תוך הרחקתם של אובייקטים זרים.
אופי הציור הריאליסטי, שנכנס לפרטים ומתאר כל גרגר וגרגר בדיוק מרבי ובגודל אמיתי, מקביל לתהליך הסיזיפי של ברירת הקטניות  - תהליך בעל הילה טקסית המצריך ראייה חדה וריכוז רב - ומשחזר אותו.

פרט מטריפטיכון " ללא כותרת", שמן על בד, 32X22 ס"מ כל אחד


בסדרה דומה אך שונה במהותה ציירה כהן צלחות חרסינה מעוטרות בסגנון אירופי ובהן אורז ועדשים. בסדרה זו היא נוגעת בדיסוננס העולה מהשילוב בין כלי החרסינה היוקרתי והמעודן לבין האורז, הנחשב למאכל פשוט ובסיסי, ולטקס הקשור בו. הדיסוננס בין האירופי לבין המזרחי, אם נרצה: דיסוננס המתקיים גם בביוגרפיה הפרטית של כהן, שאביה הגיע מעיראק ומשפחת אמה הגיע מעדן, שהיתה בעבר קולוניה בריטית בתימן המוסלמית. היא עצמה גדלה בלונדון.
בעבודה אחרת יוצרת כהן טריפטיכון המציג חומרי מאכל קשים כמו לחם יבש, פלפלים חריפים מיובשים הנצרבים בעין בשל צבעם האדום העמוק, ופירורי לחם. כל אלה מתוארים בנאמנות מוחלטת למציאות, תוך הקפדה על תאורה דרמטית המדגישה את פריכותם. פירורי הלחם משמשים אלמנט גרפי בעבודות רבות של כהן, ומשמשים מעין סימני דרך או סימני הפרדה.

פרט מ-"ששה שמח", שמן על בד, 105X45 ס"מ

בימים אלה עובדת כהן על "סדרה שמחה", כדבריה. סדרה שבמרכזה אלמנטים פשוטים וקטנים שמייצרים שמחה בבית. בסדרה זו מציגה כהן את הציור "ששה שמח", המתאר בדקדקנות מרגשת ותמימה שרשרת פופקורן (ששה, בסלנג ערבי) הזכורה לכהן מאירועים משפחתיים וחגים שבהם היו מכינים בני המשפחה יחד שרשראות פופקורן ותולים אותן ליופי על קירות הבית.

 

פורסם לראשונה באתר "מארב"