שיטת קאסטות כחול-לבן

פרופ' אורן יפתחאל

 

גדר ההפרדה והתכנית הכלכלית מעמיקות את "האפרטהייד הזוחל" בישראל

מה בין גדר ההפרדה לתוכנית הכלכלית? במבט ראשון כמעט כלום. אבל קיים קשר חשוב בין שני המהלכים - שניהם מעמיקים את תהליך "האפרטהייד הזוחל" המתחולל כאן. אמנם אין מהלך ממשלתי מוצהר השואף להנהיג אפליה אתנית, אבל המציאות החומרית והפוליטית מובילה אותנו בבירור בכיוון זה.

נתחיל בגדר ההפרדה. מה שהחל אולי כצורך ביטחוני אל מול הטרור, וכאפשרות להחיאת הקו הירוק, הפך לחיה אחרת לגמרי. הגדר תנגוס עמוק לתוך השטח הפלשתיני, ותספח לישראל בצורה חד-צדדית שטחים נרחבים, תוך כדי השארת עשרות אלפי פלשתינאים כתושבים חסרי מעמד אזרחי. היא תאפשר גם להתנחלויות רבות להמשיך במסלול הפיתוח הנפרד משכניהן הפלשתינאים, וכך להמשיך ולאחוז באשליית הדמוקרטיה תוך ביסוס גיאוגרפיה של אפרטהייד.

בנוסף, כמעט בחטף, החליטה הממשלה לפני כחודש גם על הקמת "גדר מזרחית", שתעטוף את אזורי המחיה הפלשתיניים על גב ההר ותותיר בידי ישראל רצועה נרחבת בבקעה. התוצאה הגיאוגרפית תהיה תיחום של מובלעות פלשתיניות על כמחצית מהגדה. אזורים אלה אולי יזכו בתואר "מדינת פלשתין" תחת "מפת דרכים" מדינית זו או אחרת, אך המהות - שתשתרע על כעשירית משטח פלשתין ההיסטורית - תהיה רחוקה מלהזכיר מדינה ריבונית. המהלך מזכיר את הקמת הבנטוסטאנים בדרום אפריקה, או לחלופין את הקמת שמורות האינדיאנים בצפון אמריקה במאות ה-18 וה-19. גם אז הקפידו מנהיגי הקבוצה השלטת לכנות מובלעות אלה כ"אומות זרות", וכך להוציא אותן מתחום האזרחות השוויונית.

האפרטהייד האלים השורר בין יהודים וערבים בשטחים "זוחל" גם לתוך הקו הירוק. אירועי אוקטובר 2000, שבהם נהרגו 13 ערבים (ויהודי אחד), הדגימו את האלימות המעצבת את יחס המדינה כלפי אזרחיה הערבים. צורות אחרות של אלימות הופכות להיות עניין שבשגרה אל מול הערבים (ורק מולם), כגון הריסת בתים וריסוס שדות ברעלים כימיים, כפי שבוצע שוב - בפעם הרביעית בשנה האחרונה - בשדות הבדווים מצפון לבאר שבע לפני כשבועיים.

והתוכנית הכלכלית? היא עושה מהלך דומה של הפרדה בתחום חלוקת המשאבים. על ידי קיצוצים עמוקים בהקצבות החברתיות מצד אחד, והקלות לשכבות המבוססות מצד שני, המדינה מעבירה משאבים מעניים לעשירים, ומחדדת את מסלולי הפיתוח הנפרדים. אך ההבדל אינו רק מעמדי, כיוון שלקיצוצים יש "גוון אתני" ברור. יותר מכל יסבלו הערבים, ואתם קבוצות יהודיות מוחלשות, כגון מזרחים ורוסים בשכונות מצוקה וערי פיתוח, אתיופים, דיירי הדיור הציבורי, ובמיוחד קשישים ונשים. כך יעמיקו, מן הסתם, הפערים האתניים-המעמדיים הרחבים ממילא. הפלשתינאים בשטחים ומהגרי העבודה ימשיכו מן הסתם "לשמור" על מעמדם כעבדים מודרניים גם לאחר ביצוע התוכנית.

אם כך, בין הירדן לים - תחום השליטה של ישראל בשלושת העשורים האחרונים - יצרה המדינה שיטת קאסטות משוכללת, בה קיימת מערכת מתוחכמת של גבולות והגבלות, גדרות ומערכות כלכליות. הייררכיית האזרחויות מתחילה מיהודים מבוססים (בדרך כלל אשכנזים), דרך "חצי יהודים" (בעיקר רוסים ואתיופים), מזרחים באזורי השוליים, דרוזים, בדווים, ערבים אזרחי המדינה, ערביי אל-קודס, ועד ערביי עזה, הגדה, מהגרי עבודה ועוד. לכל קבוצה אזרחות אחרת, לכל קבוצה מרחבים משלה ומסלולי פיתוח נפרדים.

דווקא בימים אלה של חג החירות צריך לשאול: האם "האפרטהייד הזוחל" מחסל אפילו את מעט החירות והשוויון שעוד נותרו בארץ העצובה הזאת? האם תהיה בעוד כמה שנים אפשרות לשקם את החברה ולאחות במעט את קרעיה? הקמת גדרות ההפרדה בגדה והתוכנית הכלכלית החדשה מרחיקים אותנו בוודאי אפילו ממטרות צנועות אלה.


פרופ' יפתחאל הוא ראש החוג לגיאוגרפיה באוניברסיטת בן-גוריון.

 

פורסם ב-15.04.2003 בעיתון "הארץ"