מאבק הקשת לשינוי תכנית הלימוד בספרות

 

יוסי לוס

 

 

 

זהו מכתב שכתב חברנו יוסי לוס בקשר למאבק הקשת הדמוקרטית המזרחית

על תכנית הלימוד בספרות.

 

 

 

שלום רב,

 

בעקבות תגובות שקיבלתי לעמדה שהבעתי ביחס למאבק הקשת לשינוי תוכנית הלימוד בספרות, אני רוצה לנסח בצורה מדויקת יותר את עמדתי.

 

אני סבור שהקשת צריכה לשמור על העיקרון שהנחה אותה בשני המהלכים המוצלחים הקודמים שלה, והוא מנקודת המבט שלי: נקודת מוצא מזרחית ונקודת סיום (זמנית) אוניברסלית; זיהוי מקור של מצוקה עכשווית או עתידית של מזרחים בישראל וניסיון להציע פתרון על בסיס אוניברסלי של זכויות אנושיות ולא על בסיס זכויות סינגולריות של מזרחים בלבד; התמקדות בנושאים בעלי רלבנטיות ישירה להיסטוריה ולעתיד של מזרחים בישראל והתמודדות עם נושאים אלה בכלים אוניברסליים.

 

בקשת, ידענו תמיד להיות גם מזרחים וגם אוניברסליים, שהרי אין דרך להסיר את הזהות הפרטיקולרית ולהיוותר עם זהות אנושית אוניברסלית בלבד. רק מתוך זהות פרטיקולרית אפשר להיאבק למען ערכים אוניברסליים. תמיד הסתייגנו מאלה שהתיימרו לדבר בשם ערכים אוניברסליים מבלי לתת דין וחשבון על זהותם האתנית ועל משמעותה הפוליטית-חברתית-כלכלית... . יפה נמנענו מליפול בפח שלהם ולטעון: "גם אנחנו כמוכם אוניברסליים". לא ולא. אנחנו גם מזרחים וגם אוניברסליים. אני אומר זאת כחבר בקשת מכיוון שזוהי הזהות של הקשת, כפי שאני רואה אותה.

 

התביעות של הקשת בנושא תכני הלימוד, כפי שהופיעו בהודעות שנשלחו באימייל וכפי שהתפרסמו בעיתונות, יצאו מנקודה מזרחית, ונותרו בה. זכויות בלבדיות למזרחים יכולות להתבסס על היותם ציונים (כמו האשכנזים) או על היותם יהודים מסכנים. בכל מקרה, מדובר בניסיון לבסס עמדת נחיתות ביחס לאשכנזים ועמדת עליונות ביחס לפלסטינים. האם אלה הן מטרות הקשת?

התביעות של הקשת מעלות מספר שאלות ואני תובע לתת עליהן את הדעת בטרם נציגי הקשת מנסחים את תביעות התנועה.

 

1.       מהי יצירה מזרחית? האם היצירה הראשונה של שמעון בלס בישראל שנכתבה בערבית היא מזרחית, ערבית או משהו אחר?

2.       האם טקסטים בעברית של סופרים פלסטינים אזרחי ישראל הם יצירות מזרחיות, עבריות, ערביות או משהו אחר?

3.       האם כל יצירה שאינה נופלת לקטגוריות הביולוגיות הברורות יחסית (אם כי אף הן לא ברורות תמיד) של יוצר בעל גנים מזרחים, אשכנזים, ערבים תסולק משולחן הדיונים, כדי לא לבלבל את התביעות של הקשת?

4.       בהנחה שיצירה מזרחית אינה מוצר ביולוגי אלא תרבותי, האם תיתכן יצירה מזרחית שאינה בו בזמן גם ערבית? האם ניתן כלל להוציא יצירות מזרחיות מההקשר הערבי שלהן? מהי יצירה מזרחית שאינה בו בזמן גם ערבית? מהי המשמעות של הוצאת יצירות מזרחיות מההקשר הערבי שלהן?

 

בתשובה ישירה לטענות שהועלו, עלי לומר במפורש שמעולם לא סברתי שהקשת צריכה לייצג אינטרסים פלסטיניים, וגם עכשיו אני לא מחזיק בעמדה כזו. מה שהקשת צריכה לעשות הוא למצוא דרכים לנסח את עמדותיה בצורה אוניברסלית. העקרונות המנחים צריכים להיות שאיפה לשוויון הזדמנויות ולצדק חלוקתי. כך, המאבק על הדיור הציבורי יצא מתוך חוויה קונקרטית, צרכים ממשיים ומציאות יומיומית של מזרחים, אבל הקווים המנחים של הפתרון שהוצע על ידי הקשת בעקשנות לכל אורך הדרך והיווה למעשה את המצפן של כל מי שעסק בנושא, לא נגעו למזרחים בלבד, אלא לכלל הדיירים ויותר מכך לכלל אזרחי המדינה שאינם יכולים ולא יוכלו לרכוש קורת גג. באותו אופן, המאבק על הקרקעות יצא מתוך אפליה של מזרחים בחלוקת קרקע היסטורית ומתוך שליטה חסרת פרופורציות שממנה נעדרים מזרחים באופן שיטתי (וכלל לא מתוך טענות פלסטיניות על פיצויים ושיבה), אבל לא נותר שם. המאבק נוסח כך שלא רק העוולות שנגרמו למזרחים בחלוקת הקרקע יתוקנו, אלא ישונה מצב אי השוויון בין מיעוט "החקלאים" לכלל אזרחי המדינה.

 

אל לנו לייצג את הפלסטינים בשום צורה ואופן. אבל, בל נשכח שאף אחד גם לא בחר בנו כדי שנייצג את המזרחים. במקרה הטוב, אנחנו מסוגלים לייצג עקרונות שאנו מחזיקים בהם מתוך זהות פרטיקולרית מזרחית שהתהוותה במסגרת של דיכוי וממנה אנו יוצאים כדי להתנגד לדיכוי באשר הוא.

 

 

לסיכום, יש לי מספר הצעות קונקרטיות:

 

1.       לא לעסוק באחוזים ובמספרים, או לחילופין לשים תביעה זו בשולי הטענות שלנו ולתבוע הכללה שווה של יוצרים מזרחים ושל יוצרים פלסטינים-ישראלים שכתבו בעברית.

2.       לתבוע שינוי בוועדה המקצועית שקובעת את התכנים, כך ש:

א.        אנשים שלא מכירים נתחים כה משמעותיים ביצירות עבריות קיימות, כמו ראש הועדה הנוכחית, לא יוכלו לכהן בה או לפחות לא בתפקידים הבכירים שבה.

ב.        יהיה בה ייצוג הולם של מומחים למגוון רחב של מיני יצירות.

3.       מכיוון שהשפה הערבית היא שפה רשמית של המדינה, מכיוון שהיא שפת אמם של רבים מהמזרחים ומכיוון שאי ידיעתה מחזקת מציאות גזענית, מנוכרת ומפרידה בין המיעוט הגדול ביותר במדינה לבין הרוב, עלינו לתבוע לימוד חובה של השפה הערבית הספרותית (ולא המדוברת), כך שילדי ישראל לעתיד יוכלו לקרוא יצירות ספרותיות שנכתבו באזורנו על ידי ערבים ועל ידי יהודים שחיו בארצות ערב, לפני שהם ידעו שהם יהיו מזרחים.