אקדמיה  -  קריירה יקרה לנשים /ד"ר בברלי מזרחי

 

מאמר זה מבוסס על מחקר סוציולוגי על כניסת נשים לתפקידי אליטה בשרות המדינה, בכלכלה ובאקדמיה בישראל.  ניתוח סיפורי החיים של קבוצת נשים באליטה האקדמית (פרופסוריות מן המניין) גילה שנשים אלה הן בעלות תכונות סוציו-פסיכולוגיות ייחודיות הקשורות לצורך בהישגיות גבוהה, בשאיפות למצוינות ובצפיות לשוויוניות בינן לבין הבעלים בחלוקת תפקידי משפחה והזדמנויות לפיתוח קריירה.  אך מעבר לכך, נשים אלה הן בעלות נגישות מעודפת לאליטה זו, כאשר עדיפותן נובעת מהמשאבים הסוציו-כלכליים של הורי הנשים ושל הנשים ובעליהן.  משאבים אלה באים לידי ביטוי בכל שלבי בנית הקריירה  והמשפחה.  קבוצת המחקר כללה  כ15%- מסך כל הנשים באליטה זו.  הנשים נבחרו להיכלל במחקר באופן מקרי.

כמעט כל הנשים באו ממשפחות קטנות ממוצא אשכנזי ומהמעמד הבינוני.  רוב ההורים היו בעלי השכלה גבוהה ובחצי מהמשפחות שני ההורים עבדו מחוץ לבית.  המספר הקטן של הילדים איפשר להורים להקדיש את משאביהן לנשים אלה. 

ביטוי אחד של המשאבים של ההורים היתה העובדה שרובם שילמו את שכר הלימוד האוניברסיטאי של הנשים. היות ולימודים באוניברסיטה היו הכרחיים להתחלת תהליך הגיוס לאליטה האקדמית, תשלום שכר הלימוד על ידי ההורים סיפק לנשים את הנגישות הראשונה  בתהליך זו.

כל הנשים התחתנו במשך תקופת הלימודים.  הן התחתנו עם גברים בעלי משאבים סוציו- כלכליים דומים לשלהן, כלומר,  גברים ממוצא אשכנזי ומהמעמד הבינוני.  הבעלים היו בעלי תארים  אקדמיים ועסקו במקצועות חופשיים ובאקדמיה.  הם היו מבוגרים מהנשים, בשלבים מתקדמים יותר בקריירות שלהם , ולכן הם הרוויחו יותר מהנשים והיו המפרנסים העיקריים בין בני הזוג.  מבחינה זו הבעלים היוו נכס כלכלי לנשים.                        

כל הנשים היו אמהות לשלושה ילדים בממוצע.  כל הזוגות העסיקו עזרה בבית לטיפול בילדים, לבישול ולניקיון.  בדרך כלל הם העסיקו עזרה זו במשרה מלאה:  שמונה שעות ביום, שישה ימים בשבוע במשך 20 שנה בממוצע.  הייתה זו ההוצאה הגדולה ביותר בתקציב המשפחה.  היא התאפשרה בעיקר בזכות משכורתו  של הבעל.  בנוסף, מספר רב של נשים קיבלו עזרה מההורים במשך 20 השנים הראשונות של הנישואין.  עזרה זו כללה קנית דירות, מוצרים בר קיימא  יקרים, כמו מכונית, ולעיתים תשלום המשכורת של העוזרת. המשאבים המשותפים של הבעל ושל ההורים סייעו לנשים לדחות הכנסה מעבודה שלהן במשך התקופה הארוכה של רכישת שלושת התארים האקדמיים ו"לקנות זמן" בשלבי החיים בהם המשפחה והקריירה התפתחו בעת ובעונה אחת.  פינוי זמן זה איפשר לנשים אלה לקרוא, לחשוב, לכתוב ולערוך מחקרים על מנת להתקדם בקריירה תובענית הדורשת קידום בזמנים קצובים.   

סיפורי החיים של הנשים בקבוצת המחקר מלמדים על החשיבות של משאבים סוציו-כלכליים בגיוס לאליטה האקדמית.  ייצוג היתר של הנשים האשכנזיות, בהשוואה לנשים ממוצאים אחרים, נובע מהנטייה לחפיפה בין מוצא אשכנזי ומשאבים כלכליים בחברה הישראלית.  בכך, הסיפורים מצביעים על העדרה של קבוצות גדולות של נשים שאינן ממוצא זה ושאינן בעלות המשאבים המקנים נגישות מעודפת לאליטה האקדמית. מסקנה זו מקבלת תמיכה מהעובדה שנשים מהמעמד הנמוך ונשים שמפרנסות ילדים לבד לא היו בקבוצת המחקר.  בזמן שאנו, כפמיניסטיות, פועלות רבות ליצור שוויון הזדמנויות בין נשים לבין גברים באקדמיה, עלינו להיות מודעות לכך שריבוד חברתי בקרב  נשים יוצר חוסר שוויון בין נשים לבין עצמן

 

 

2002. "חקר מגדר בארץ". ביטאון האגודה הישראלית ללימודים פמיניסטיים. עלון מס' 10-11, ע"מ 11-12.

החוג לסוציולוגיה, האוניברסיטה העברית בירושלים