די לגברים אשכנזים מעונבים 

שלומית ליר

 

שלומית ליר מאמינה כי הגיע הזמן להחליט על ייצוג נשי הולם בכל צוות של משא ומתן מדיני 

 

בימים אלו מונחת על שולחן הכנסת הצעת חוק של חברות הכנסת יולי תמיר ואתי לבני, עליה חתומות כל חברות הכנסת ומטרתה להבטיח ייצוג נשי של לפחות עשרים וחמישה אחוז בהרכב של צוותים ישראליים העוסקים בתהליכי קבלת החלטות מדיניות. הצעת החוק, המהווה תזכורת להיעדר של נציגות נשית משולחן הדיונים המדיני עד כה, הנה צעד חשוב בהפנמת העובדה שלא ניתן לכמת את פתרון הקונפליקט לכלכלת שטח תוך התעלמות מהמסר שנוצר מהרכב הנציגות הישראלית; כלומר, אי אפשר להציג משלחת הומוגנית המורכבות מנציגות גברית אשכנזית לשיחות מדיניות - כי ככה לא עושים שלום.
 
בכדי להמחיש את החשיבות שבנוכחות נשית בדיונים מדיניים ואת הצורך בשבירת ההומוגניות הקיימת, מומלץ להיעזר במקורות הניצבים מחוץ למעגל הפוליטי. מקור כזה הוא סרט הדוקו-אקטיביזם של אבי נשר, "אוריינטל", שנעשה בעקבות כשלון שיחות השלום הישראליות-פלשתינאיות בקמפ-דייויד בשנת 2000. נשר צילם סדרת ראיונות עם פוליטיקאים ישראלים ופלשתינאים אודות מהות הסכסוך, ותיעד במקביל את רקדנית הבטן הרוסייה-ישראלית אלינה פיצ'רסקי, במהלך עבודתה על מופע משותף עם נגנים פלשתינאים-ישראלים. הוא שזר את שני הסיפורים לתסריט קולנועי שחוקר את הכשל התקשורתי של המשלחת הישראלית, תוך הדגשת האופן שבו ניתן לפתור סכסוכים בין שתי התרבויות באמצעות יכולת תקשורתית וחוכמה נשית.
 
ההתמקדות ב"אוריינטל" בפן האנושי של הדיונים המדיניים חושפת כי חולשתה של המשלחת הישראלית מצויה בהומוגניות שבהרכבה הגברי-אשכנזי. מקורה של האחידות המתבטאת, בין השאר, באופן בו מתייצבים כל הנציגים לראיונות בעניבות כמו בתלבושת אחידה, קשור מן הסתם לשורשיהם הצבאיים של נציגי המשלחת. אבל האם הישראליות יכולה לאותת לשלום ולהתבסס בה בעת על אחידות צבאית, או שעיקר כוחה של החברה הישראלית כיום הוא במתן ביטוי ולגיטימציה לקולות השונים שבה? כלום לא הגיע הזמן להבין שהתבגרנו מאז ניסיון כור ההיתוך ושזהותנו חזקה מספיק כדי לאותת לצד השני באמצעות הרכב הטרוגני, המחוזק בנציגות נשית, על הנכונות והיכולת לקבל את קיומו וזהותו כאחר?   
   

מקום לנרטיב הנשי 


בסיס הגותי לחשיבות עיגון זכויות נשים באופן חוקתי נמצא בכתביה של הפסיכואנליטיקנית הנודעת לוס איריגארי. איריגארי הדגישה את העובדה שלנשים סדר יום שונה מזה המוכתב על ידי אלמנטים תחרותיים וכוחניים שהנם גבריים ביסודם, והצביעה על כך שדו-קיום וכבוד לאחר מבוטאים פיזית ביכולתה של האישה לשאת גוף נפרד במהלך ההריון. בסרטו של נשר הפנייה למחול המזרחי, שמדגיש את הקימורים הנשיים ומציג נשיות שאינה מתכחשת לעצמה ולעוצמתה, מטיבה להזכיר שהנשיות נושאת בחובה מטען תרבותי-חברתי חשוב ומהותי משלה. נשר, שמציג את הדקויות הנשיות שמאפשרות לרקדנית הבטן ליצור אווירה טובה של אמון עם להקת הנגנים שלה למרות הקשיים הרבים שבהם היא נתקלת, יוצר אגב-כך מראה מתקנת לניהול משא-ומתן תוך שימוש בחכמה ובעידון נשיים. הצגת העוצמה הנשית לצד זו הגברית פועלת להדגיש את השלמות הנוצרת על ידי מתן מקום והכרה לנרטיב הנשי.
 
סרטו של נשר מחזק איפה את מה שבמקומות אחרים נתפס כמובן מאליו. הגיע הזמן שגם כאן נפנים את העובדה שקבלת הצעת החוק לייצוג נשי הולם בתהליכים מדיניים היא תנאי מהותי להצלחת השיחות המדיניות בינינו לבין הפלשתינאים, וזאת ממספר סיבות: ראשית, משלחת שיש בה ביטוי לצדדים שונים באוכלוסייה מסמנת יציבות, מקדמת דיאלוג ויוצרת אמון. שנית, רב הסיכוי שמשלחת שחברים בה זה לצד זה נשים וגברים תתברך ביכולות תקשורתיות טובות ומתקדמות יותר מאלו של משלחת גברית-אשכנזית,. שלישית, נוכחות נשית הולמת נדרשת לקידום סדר יום המכיר בזכויותיהן החברתיות והפוליטיות של נשים ישראליות ופלשתינאיות - דבר שהנו מהותי להשכנת שלום וקיומו לאורך זמן.

 

שלומית ליר היא מהנדסת מחשבים, דוקטורנטית באוניברסיטת תל-אביב ופעילה בארגון "אחותי".


פורסם באתר NRG, 5.12.2004