בין גבולות השיפוט לגבולות העוני

 

יוסי יונה

 

 

 

מה כבר לא נאמר על חוסר האונים של עיירות הפיתוח, הערים החלשות והיישובים הערבים? החיבור בין הנחשלות כביכול של התושבים במקומות אלה לבין הכישלון הניהולי של ראשיהם נתפס על-ידי רבים כסיבה המרכזית למצבם הכלכלי הירוד ולרמה הנמוכה של השירותים הציבוריים שלהם. הסבר זה עושה להם עוול גדול. לא רק שהוא נגוע בדעות קדומות ונזקק לדמגוגיה מוכרת וחבוטה של האשמת הקורבן, הוא גם מסיח את הדעת מהגורם המרכזי העוצר את התפתחותם של יישובים אלה – העיוות ההיסטורי הקיים במפת הגבולות המוניציפליים של ישראל. זהו עיוות שגורם לחוסר שוויון קיצוני בהקצאת שטחים בעלי פוטנציאל מיסוי גבוה בין מועצות אזוריות ובין רשויות מקומיות. הנה מספר דוגמאות להמחשה: בתחום שיפוטה של המועצה האזורית תמר כמיליון ומאה אלף קמ"ר. המועצה האזורית כוללת ארבעה קיבוצים שמספר תושביהן יחד הוא אלף ומאתיים נפש בלבד. בתחום שיפוטה של המועצה נמצאים הכור הגרעיני, מלונות ים המלח וכן מישור רותם הכולל מפעלים העוסקים בניצול משאבי הטבע באזור. באותו האזור עצמו נמצאת העיר דימונה, ששטח השיפוט שלה חולש על 28 אלף קמ"ר בלבד ומספר תושביה עומד על 43 אלף נפש. בעוד שכוח העבודה העיקרי במועצה האזורית תמר בא מדימונה, היא אינה זוכה לשום נתח ממיסי הארנונה הגבוהים הנגבים מהגופים הציבוריים והעסקיים הפועלים באזור; כל המיסים מועברים למועצה האזורית תמר. למה העיוות הנורא הזה? ככה.

כך הוא גם המקרה של אזור תעשיית ההי-טק של סטף-ורטהיימר, שממוקם בסמוך לבאר שבע, אולם נמצא בתחום שיפוטה של המועצה המקומית עומר. יוצא אפוא שבתי העסק באזור הזה מעבירים את מיסי הארנונה שהם חייבים בתשלומם למועצה מקומית שרמת החיים של תושביה, כפי שנקבע על-פי מדרג של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, היא הגבוהה ביותר בארץ.

גורלה של העיר הערבית סכנין דומה. לא זו בלבד שאדמותיה הופקעו בהדרגתיות לצורך ההקמה של בסיס צבאי, המתקן של רפאל ואזור התעשייה של שגב, היא אינה נהנית ממיסי הארנונה הגבוהים שנגבים מגופים ציבוריים ועסקיים אלה. מיסי הארנונה שנגבים מהם מועברים לרשותה של המועצה האזורית שגב, בעלת אוכלוסייה יהודית דלילה.

עד כה מנעו כוחות פוליטיים סקטוריאליים את תיקון העיוות ההיסטורי המתגלה במפת הגבולות המוניציפליים. יתכן שנוצרה כעת הזדמנות לתיקון המצב. אפשר שהמשבר הכלכלי העמוק והממושך שבו מצויות רבות מהרשויות המקומיות, הצמא האדיר שלהן לעתודות קרקע והגברת המודעות הציבורית לחלוקת הקרקעות הבלתי-צודקת בישראל, מעודדים את צמיחתן של יוזמות חדשות להביא לשינוי של ממש במפה.

שינוי זה עולה בקנה אחד הן עם העיקרון של שוויון אזרחי לכל והן עם העיקרון של צדק חלוקתי מתקן – כלומר, עיקרון שנועד לבטל את השפעתם של גורמים מבניים היוצרים את אי-השוויון הלאומי, האתני והגיאוגרפי המאפיין את ישראל מאז הקמתה. כמו כן, שינוי זה ימריץ את התפתחותן הכלכלית של הרשויות המקומיות, ישדרג את התשתיות הציבוריות שלהן ויתרום רבות להעלאת רמת החיים של תושביהן. הוא גם מתיישב עם מדיניות היד הקפוצה של האוצר. הוא יגדיל באופן משמעותי את מקורות ההכנסה העצמיים של הישובים הללו ויקטין את תלותם בקופה הציבורית.

פורסם לראשונה ב"מעריב", 23.12.2004.