בגידת האינטלקטואלים / יהודה שנהב
הפוליטי מתעניין בך המושג "בגידת האינטלקטואלים" שאול מספרו של המסאיסט הצרפתיג'וליאן בנדה (1928). בנדה הפנה את חִצי ביקורתו אל האינטלקטואליםשל תקופתו, בשל מעורבותם בפוליטיקה, והתייחס במיוחד לעניין הזדהותםעם הסנטימנט הלאומני שפשה באירופה בתקופתו. הוא לא השתמשבתואר אינטלקטואלים, אלא בביטוי clercs, והגדיר אותם כ"כל אותם אנשיםהמדברים אל הציבור באופן טרנסנדנטלי". קשה להשתמש היום בהגדרתוזו של בנדה, הן משום שהיא מתייחסת אל כל מי שאינם "הדיוטות" – כלומרגם אל הממסדים הדתיים למיניהם, והן משום שהיא עמומה מדי (למשל:מהו "טרנסצנדנטי"). חשיבותו של הטקסט והפיכתו לטקסט קנוני ולמטבעלשון על אינטלקטואלים (כמו במחזה "הקרנפים" של אונסקו), מעוגנותברגע כתיבתו על רצף ההיסטוריה של אירופה. למרות הזדהותי עם עיקרי הביקורת של בנדה, בעניין הקשר המטריד בין אינטלקטואלים לבין לאומיות(ולאומנות), אני מבקש לחלוק על שניים מטיעוניו. הראשון
