גירוש ילדים מישראל למרוקו מתוך ספרו של חיים מלכה – "הסלקציה".

היום בשנת 1953 יצא גילוי דעת של ועדת יוצאי מרוקו על גירוש שישה נערים למרוקו. שישה ילדים ילידי קזבלנקה, בני 13 – 15, עלו ארצה בדצמבר 1952 במסגרת עליית הנוער : ארמנד דיין בן 13, ארמנד כהן בן 15, חיים עזרזר בן 14, סלומון רביבו בן 13, אלברט אמר בן 13, ויעקב סבח בן 13, כל ששת הילדים יחד הואשמו בכעשרה מעשי כייסות וגניבות, (בין היתר צויין שגנבו סיגריות וסדינים). כמו כן הם הואשמו על ידי מחלקת הנוער של הסוכנות היהודית בבריחות ממוסדות מחלקת הנוער. בגלל כל אלה הוחזרו ששת הילדים למרוקו בפברואר 1953.
"מחלקת הנוער של הסוכנות" שהחליטה על הגירוש, זאת ללא שום הליך משפטי מסודר, מונתה בעצמה לחקור את הפרשה. בדו"ח לא מפורט מי היו הגורמים שהיו בדעה להחזירם ומי החליט עליו בפועל.
בן גוריון כתב ל"ראש מחלקת הנוער החלוץ" – משה קול על הגירוש: " כתבתי לך, שאם יתברר שלפי החוק דבר זה אסור – לא ניתן לעשותו. הבעיה העיקרית היא: למה מביאים ילדים כאלה, זה אסון וחרפה. קשה לתפוס את הדבר למה אין בוררים בחורים אלה לפני עלותם."
בהמשך אסר בן גוריון על הסוכנות היהודית לקחת החלטות על גירוש עולים ללא הליך מסודר מול ממשלת ישראל ועל פי חוקיה.
בגילוי הדעת שפורסם ב-19 במרץ 19533 נכתב: "נשארנו מוכי תמהון והשתוממות, שישה נערים ניצחו מדינה שלמה ומוסדותיה".
להחזרת ששת הנערים לא התנגד איש מקרב השרים וחברי הנהלת הסוכנות – אף שלכולם היה ברור, שהדבר היה נוגד את "חוק השבות" ואת מערכת המשפט בארץ.