29 בנובמבר 1924
בתאריך 29/11/1924 נולד דוד בן הרוש, ממנהיגי אירועי וואדי סאליב. בן הרוש היה המייסד ויושב ראש של ליכוד יוצאי צפון אפריקה, התנועה שהוקמה כדי להיאבק באפליה ובדיכוי של המזרחים בישראל על ידי הממסד האשכנזי.
בן הרוש שנולד במרוקו הגיע לישראל בשנת 19488 לוואדי סאליב שבעיר התחתית בחיפה. הוא שירת בצה"ל והשתחרר בשנת 1949, עבד במספר עבודות עד 1957, אז קיבל ממשרד הביטחון הקצבה לשם פתיחת בית קפה בוואדי סאליב. בשמיני ליולי הגיעו אנשי משטרה לבית קפה בואדי בעקבות קטטה וירו באחד מיושבי בית הקפה ברגלו בטענה שהיה שיכור והשתולל, הוא נותר נכה בפלג גופו התחתון, בעקבות כך יצאו למחרת תושבי הואדי להפגנות שביטאו את הזעם והתסכול של תושבי השכונה על אפליה. בשכונה פרצו מהומות, שגלשו למרכז חיפה, שם ניסו תושבי הוואדי ובן הרוש בראשם להגיע אל שכונות הדר והכרמל במטרה לפגוע במשרדי מפא"י וההסתדרות. ההפגנות גלשו למקומות נוספים בארץ, כי האפליה הבוטה והגזענות כלפי מזרחים שהיתה קשה בחיפה היתה שרירה וקיימת בכל הארץ.
בן הרוש הורשע בהפרעה לשוטר והחזקת אקדח ללא רישיון לאחר שירה ירייה אחת באוויר כדי למנוע משוטרים להיכנס לדירה של אחד מחבריו ונגזרו עליו 24 חודשי מאסר בפועל, כאשר לאחר חנינה שקיבל מהנשיא בן צבי הוחלפו לחצי שנה בפועל. בעקבות האירועים מונתה ועדת חקירה ממלכתית כדי לבדוק את הגורם למהומות ולמצבם של עולי צפון אפריקה בארץ.
את עומק הגזענות של המשטר ניתן היה לחזות בישיבת הממשלה שהתקיימה כחודש לאחר ההפגנות. כך התבטאה ראש הממשלה (שרת החוץ דאז) גולדה מאיר: "מה שקרה כאן זה לא על רקע סוציאלי, תהרגו אותי ולא אודה שזה על רקע סוציאלי, מה לא עשו כבר למנהיג הגדול שיש לו אקדח. הוא כבר היה במשטרה, הוא היה בצבא, כבר סידרו לו בית קפה, עכשיו יש לו חנות שמשרד הביטחון סידר לו, אלפי לירות כבר הוציאה מדינתנו המסכנה לבחור זה. איזה מקרה סוציאלי? זה מקרה סוציאלי שהוא מודיע שאצלו בוואדי לא תהיינה אסיפות… עכשיו בלי 'אבלים'. כל התפרעות כזאת לדכא עד היסוד".
השר נמיר: "זה יכול להתגלגל לקומוניסטים, לשנאת מדינה, לירידה…"
השר בנטוב: "אלה הם אלמנטים שלא חושבים הרבה על מה שהם עושים…הייתי מייעץ שהמשטרה תהיה יותר עצורה בדיבורים ותעשה מעשים… כוחות חזקים של המשטרה ידכאו, ועוד לא נחוצים דברים אלה להיאמר".בעודו במאסר התמודד בן הרוש בבחירות לכנסת, לרשימה היו חסרים 1200 קולות כדי לעבור את אחוז החסימה, לאחר יציאתו לחופשי בן הרוש עבר להתגורר בקריית חיים ונעלם מהנוף הפוליטי. הוא נפטר ב-15 לינואר 1999 וכיום יש על שמו רחוב בחיפה.
בן הרוש שנולד במרוקו הגיע לישראל בשנת 19488 לוואדי סאליב שבעיר התחתית בחיפה. הוא שירת בצה"ל והשתחרר בשנת 1949, עבד במספר עבודות עד 1957, אז קיבל ממשרד הביטחון הקצבה לשם פתיחת בית קפה בוואדי סאליב. בשמיני ליולי הגיעו אנשי משטרה לבית קפה בואדי בעקבות קטטה וירו באחד מיושבי בית הקפה ברגלו בטענה שהיה שיכור והשתולל, הוא נותר נכה בפלג גופו התחתון, בעקבות כך יצאו למחרת תושבי הואדי להפגנות שביטאו את הזעם והתסכול של תושבי השכונה על אפליה. בשכונה פרצו מהומות, שגלשו למרכז חיפה, שם ניסו תושבי הוואדי ובן הרוש בראשם להגיע אל שכונות הדר והכרמל במטרה לפגוע במשרדי מפא"י וההסתדרות. ההפגנות גלשו למקומות נוספים בארץ, כי האפליה הבוטה והגזענות כלפי מזרחים שהיתה קשה בחיפה היתה שרירה וקיימת בכל הארץ.
בן הרוש הורשע בהפרעה לשוטר והחזקת אקדח ללא רישיון לאחר שירה ירייה אחת באוויר כדי למנוע משוטרים להיכנס לדירה של אחד מחבריו ונגזרו עליו 24 חודשי מאסר בפועל, כאשר לאחר חנינה שקיבל מהנשיא בן צבי הוחלפו לחצי שנה בפועל. בעקבות האירועים מונתה ועדת חקירה ממלכתית כדי לבדוק את הגורם למהומות ולמצבם של עולי צפון אפריקה בארץ.
את עומק הגזענות של המשטר ניתן היה לחזות בישיבת הממשלה שהתקיימה כחודש לאחר ההפגנות. כך התבטאה ראש הממשלה (שרת החוץ דאז) גולדה מאיר: "מה שקרה כאן זה לא על רקע סוציאלי, תהרגו אותי ולא אודה שזה על רקע סוציאלי, מה לא עשו כבר למנהיג הגדול שיש לו אקדח. הוא כבר היה במשטרה, הוא היה בצבא, כבר סידרו לו בית קפה, עכשיו יש לו חנות שמשרד הביטחון סידר לו, אלפי לירות כבר הוציאה מדינתנו המסכנה לבחור זה. איזה מקרה סוציאלי? זה מקרה סוציאלי שהוא מודיע שאצלו בוואדי לא תהיינה אסיפות… עכשיו בלי 'אבלים'. כל התפרעות כזאת לדכא עד היסוד".
השר נמיר: "זה יכול להתגלגל לקומוניסטים, לשנאת מדינה, לירידה…"
השר בנטוב: "אלה הם אלמנטים שלא חושבים הרבה על מה שהם עושים…הייתי מייעץ שהמשטרה תהיה יותר עצורה בדיבורים ותעשה מעשים… כוחות חזקים של המשטרה ידכאו, ועוד לא נחוצים דברים אלה להיאמר".בעודו במאסר התמודד בן הרוש בבחירות לכנסת, לרשימה היו חסרים 1200 קולות כדי לעבור את אחוז החסימה, לאחר יציאתו לחופשי בן הרוש עבר להתגורר בקריית חיים ונעלם מהנוף הפוליטי. הוא נפטר ב-15 לינואר 1999 וכיום יש על שמו רחוב בחיפה.
