היום לפני 44 שנה, ב-13/4/1971 התקיימה הפגישה המפורסמת בין מנהיגי הפנתרים השחורים ורה"מ דאז גולדה מאיר. הפנתרים הוזמנו לפגישה לאחר כמה חודשים של מעצרי מנע של חברי הארגון, בעקבות בקשתם להפגין בירושלים. בפגישה נכחו רה"מ גולדה מאיר, שר החינוך יגאל אלון ושר הסעד מיכאל חזני, ומנגד – נציגי הפנתרים רמי מרציאנו, סעדיה מרציאנו, ראובן אברג'יל, דוד לוי ויעקב אלבז (שלימים הסתבר שהיה מודיע משטרתי). מפרוטוקול הפגישה עולה כי הפנתרים ניסו להציג בעיה קולקטיבית של הציבור המזרחי בישראל ובאו עם רשימת דרישות מסודרת בתחום הדיור, הרווחה והחינוך, אך רה"מ קטעה את כל ניסיונותיהם לטעון לקיום אפליה ממוסדת כנגד ציבור שלם, ושוב ושוב ניתבה את השיחה לקורות חייהם האישיים של הנוכחים. "איפה למדת?", "איפה אתה עובד?", "מדוע אינך עובד?", "מדוע אשתך אינה עובדת?" ו"האם יש לך רישום פלילי?" הן השאלות שהפנתה רה"מ לכל אחד מהנוכחים חרף ניסיונותיהם להציג טענה כוללת וקולקטיבית. בחלק מהמקרים ניסו הנציגים להסביר מדוע אינם עובדים, או מדוע נאלצו לגנוב ולמה לא שירתו בצבא, ודיברו על חשיבות החינוך בילדות, על העוני ועל המבוי הסתום והאופק הסגור בחייהם של מזרחים בשכונות. אך דבריהם נתקלים באוזן ערלה וגולדה מפליגה בשבחה של עבודה שחורה, ומביאה דוגמאות מחייה שלה ושל קרובי משפחתה שבמהלך לימודיהם עבדו בעבודות פשוטות. בסוף הפגישה הפנתרים מציגים את דרישותיהם, אך יוצאים מהפגישה מאוכזבים. אכזבתם הובילה כחודש אחר כך להחרפת המאבק ולהפגנה הגדולה בירושלים שבה נעצרו עשרות מפגינים ושוטרים רבים נפצעו. הדיווחים העיתונאיים על הפגישה הציגו את הפנתרים כבעלי עבר פלילי ובכך שיקפו את יחס התקשורת לארגון זה לאורך קיומו – מצד אחד דיווח על המצוקה שבשמה הם נלחמים, ומצד שני הצגת הפעילים כעבריינים בעייתיים שפועלים בעיקר למען שיקום עבריינים ולא לחילוץ ציבור רחב מעוני. "הם לא נחמדים" אמרה גולדה על הפנתרים כחודש אחר הפגישה. ואף כי טענה כי דבריה הוצאו מהקשרם, הם משקפים את יחסו האטום של הממסד לשסע העדתי, לעוני הפושה בקרב המזרחים ולרגשות הזעם והתסכול הרווחים במידה רבה גם היום, גם בקרב ציבורים מדוכאים אחרים בישראל.
בפרוטוקול ישיבת הממשלה בו דיווחה על הפגישה אמרה על ראובן אברג'ל: "המנהיג שלהם החל לדבר ואמר העברית שלי אינה כל כך טובה, כי לא למדתי, אבל הסתבר כי העברית שלו הייתה מסודרת מאוד, הוא ידע את כל הסטטיסטיקות בעל-פה, סיפר שעזב את בית הספר בכיתה ג'". וגם "הבחור נראה איש המשתמש בסמים".
"היא כנראה צדקה", ענה בתגובה אברג'יל "זה רק מראה איזה חומר טוב היה החשיש באותה תקופה, שאפשר לעשן ולשלוט בנתונים".