המאבק החברתי הבא: נגד עסקת בריכות המלח של משפחת דנקנר

מר אריה דיין

 

 שנהב (מימין), יונה וספורטא, אנשי הקשת המזרחית הדמוקרטית, כמה ימים לאחר הניצחון בבג"ץ קרקעות הקיבוצים. ויכוחים פנימיים קשים שיתקו את פעילות התנועה .

 

כשבג"ץ ביטל באוגוסט 2002 הפשרה של קרקעות קיבוצים ומושבים, זה היה ההישג הגדול בתולדות העותרת - הקשת המזרחית הדמוקרטית.
 תצלום ארכיון: גיא רייביץ.

 

מהמשבר שפוקד את הקשת מאז היא מקווה לצאת שוב באמצעות עתירה לבג"ץ. הפעם הם תוקפים את אישור התוכנית להפשיר קרקעות של חברת תעשיות מלח שבבעלות משפחת דנקנר. השר אהוד אולמרט הוא תומך נלהב בפרויקט המיליונים

 

שנה וארבעה חודשים אחרי שזכתה בהישג הגדול ביותר בתולדותיה, הקשת המזרחית הדמוקרטית מתקשה לשמור על מקומה בתודעה הציבורית. כאשר בג"ץ קיבל את עתירתה וביטל את החלטת מינהל מקרקעי ישראל להפשיר קרקעות חקלאיות של קיבוצים ומושבים לייעודיים רווחיים יותר כמו בנייה למגורים ולמסחר - תוך הסתמכות בין היתר על תביעת הקשת לעשיית צדק חלוקתי בהקצאת משאבי המדינה - רבים מפעיליה האמינו כי ההישג המשפטי הזה ישמש מנוף להרחבת פעילות התנועה. בפועל קרה בדיוק ההיפך. מאז פירסם בית המשפט העליון את החלטתו בבג"ץ הקרקעות, הקשת המזרחית כאילו נעלמה מהשטח.

 

באוגוסט 2002, כאשר פורסם פסק הדין של בג"ץ, הקשת היתה שרויה כבר זמן רב בוויכוחים פנימיים קשים, שהובילו למשברים בהנהגתה ושיתקו חלק ניכר מפעילותה. הוויכוח החל עם פרוץ האינתיפאדה ונסוב בעיקר על העמדה שהקשת צריכה לנקוט לנוכח ההתקוממות הפלשתינית ועל הקשר הקיים, או לא קיים, בין קידום מאבקים חברתיים לעמדות מדיניות יוניות.

 

אחדים מפעילים המרכזיים, כמו ד"ר ויקי שירן ודובר הארגון משה קריף, הביעו באותה תקופה עמדות שנטו לישר קו עם הקונסנסוס הנצי במדינה וגרמו לכמה מבעלי העמדות השמאליות יותר, כמו פרופ' יהודה שנהב וד"ר יוסי יונה, להקפיא את פעילותם בארגון. הוויכוח הזה התחדש במחצית השנייה של 2002, עם התקרב מועד הבחירות לכנסת. כמה מבעלי העמדות המדיניות הפחות שמאליות בקשת, בראשותו של קריף, הציעו אז לפעול "להרחבת השורות" ולחבור, לשם התמודדות בבחירות, לגופים אחרים, סוציאל-דמוקרטיים בהשקפותיהם. הצעתם נדחתה, אך גרמה לעוד משברים ועזיבות.

 

בקשת מקווים שמה שיוציא את התנועה מהמשבר המתמשך יהיה, גם הפעם, עתירה לבג"ץ. כמו העתירה הקודמת, גם העתירה הזאת תעסוק בקרקעות ובקשר שבינן לבין ההון והשלטון. אלא שבניגוד לעתירה הקודמת, שכוונה בעיקר נגד גורמים ציבוריים בעלי זיהוי פוליטי ברור, העתירה הזאת, שתוגש בשבועיים הקרובים, תופנה נגד עסקה, שהיקפה נאמד בעשרות מיליוני דולרים, בין המדינה לבעלי הון פרטיים. הקשת המזרחית תבקש לבטל את העסקה שמינהל מקרקעי ישראל חתם לאחרונה עם חברת תעשיות המלח, שבבעלות משפחת דנקנר.

 

החלטות לקויות

בין העסקה הזאת לבין עניין קרקעות הקיבוצים יש לא מעט קווי דמיון, וגם כמה הבדלים. את המקום שתפסו שם התנועה הקיבוצית וכרישי הנדל"ן, תתפוס עכשיו משפחה הנחשבת לאחת העשירות בישראל. משפחת דנקנר חולשת על נכסים רבים בתחומי הבנקאות, התעשייה והתקשורת. בנק הפועלים, חברת האחזקות איי-די-בי, מפעלי המלט וחברת הטלוויזיה בכבלים מת"ב הם כמה מהגופים המצויים חלקית בבעלותה. את המקום שתפסו בפרשה הקודמת מפלגת העבודה, חלקים ממרצ ושאר הגופים הפוליטיים שתמכו בתנועה הקיבוצית, יתפוס עתה בעיקר השר אהוד אולמרט. בין אולמרט, המכהן גם כשר התעשייה, גם כשר התקשורת וגם כשר הממונה על מינהל מקרקעי ישראל, לבין משפחת דנקנר יש נקודות השקה רבות בתחומי פעילותם. בעסקה הנוכחית, ממלא מקום ראש הממשלה גייס את כל כוחו כדי לשכנע את מועצת מינהל מקרקעי ישראל להתעלם מהסתייגויותיהם של היועץ המשפטי לממשלה ושל מבקר המדינה ולאשר את העסקה עם משפחת דנקנר.

 

תחילתה של הפרשה בשמונה חוזי חכירה שנחתמו בין המדינה לחברת "תעשיות מלח לישראל" בשנים 1978-1953. על פי חוזים אלה החברה קיבלה בחכירה ארוכת טווח כאלפיים דונם אדמה (כ-1,300 מהם בעתלית והיתר באילת) כדי להקים עליהם בריכות לאידוי מלח. העסקה שהקשת המזרחית מבקשת מבג"ץ לבטל נולדה ב-1996, אז חתמו נציגי המינהל על "הסדר עקרונות" עם חברת תעשיות מלח, שבו נקבע כי ייעוד הקרקעות הללו ישונה כך שיהיה אפשר לבנות עליהן דירות מגורים, שטחי מסחר ומתקני תיירות. חברת תעשיות מלח תפנה אז את בריכות האידוי ותקבל מהמדינה, בנוסף לשטח חלופי שבו תוכל להקים בריכות חדשות, גם 50% מזכויות הבנייה בשטח בעתלית ו-30% מזכויות הבנייה בשטח באילת.

 

מבקר המדינה אליעזר גולדברג קבע בדו"ח שפירסם בשנת 2000 כי תהליך קבלת ההחלטות שהוביל לחתימת העסקה הזאת היה "לקוי ולא מעמיק", והעריך את שווי זכויות הבנייה הללו ב-90 מיליון דולר. במסמכים שנמסרו לחברי מועצת המינהל לקראת הישיבה שבה אישרו את העסקה, ב-22 באוקטובר השנה, נכתב כי הן שוות 23 מיליון דולר. אחד מחברי המועצה שאל את אולמרט "מה מהות הפער" בין הנתונים. תשובתו של השר נרשמה בפרוטוקול כך: "שם (בדו"ח מבקר המדינה, א"ד) זה היה לפי פרסומים בעיתון, ופה (במסמכי המינהל, א"ד) זה על פי הערכת שמאי".

 

מפרוטוקול הישיבה מתברר שלביקורתו של מבקר המדינה לעסקה היו שותפים גם היועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטיין, וגם נציגי הקרן הקיימת לישראל, שעל אדמותיה הוקמו בזמנו בריכות המלח. "הסדר העקרונות", כתב רובינשטיין בחוות דעת שהניח לפני חברי מועצת המינהל, "העניק לחברת המלח הטבות מפליגות וחריגות, מעבר לכל הסדר המקובל בעסקאות אחרות... הסדר העקרונות חורג באופן מהותי ממדיניות מועצת מקרקעי ישראל ונותן הטבות מפליגות לחברת המלח ללא מקור סמכות, ותוך חריגה ממינהל תקין. עמדתנו כי הסדר העקרונות כשלעצמו אינו יכול לעמוד וספק רב אם היה עומד בביקורת שיפוטית".

 

יו"ר הקרן הקיימת, יחיאל לקט, תאר במילים קשות את הלחצים הכבדים בהם נתונים חברי המועצה. "הדרך שבה התנהלו המשא ומתן והעסקה היא לא תקינה", אמר לקט, לפי פרוטוקול הישיבה. "היא לא תקינה עד כדי כך, שאני שמעתי בפעם הקודמת שאין ברירה אלא צריך לאשר את העסקה מכיוון שאחרת אנחנו ניאלץ לשלם נזקים מי יודע כמה, כיוון שכבר חתמו על הסכם. זה רק הגביר אצלי את ההתנגדות לעסקה, כיוון שפעם אחת צריך לשים סוף לשיטה הזאת, שאני לא רוצה לכנות אותה בכינויי תואר".

 

עניין של צדק חלוקתי

מול היועץ המשפטי לממשלה ונציגי הקרן הקיימת התייצבו אולמרט, המכהן כיו"ר מועצת המינהל, וגם אביגדור יצחקי, מנכ"ל משרד ראש הממשלה ונציגו במועצה של אריאל שרון. יצחקי אמר שהעסקה "מצוינת" ושהיא "תתרום להרמת ענף הבנייה" ו"תקדם את האינטרס הציבורי הכולל". אולמרט דרש מחברי המועצה לאשר את העסקה בנימוק שביטולה יחזק את התחושה, הרווחת כבר בקרב אנשי עסקים ישראלים, כי "אי אפשר לעשות עסקים בארץ" וכי עדיף להשקיע במקומות אחרים כמו, למשל, מזרח אירופה. בהתייחסו לחוות הדעת של רובינשטיין קבע אולמרט כי "אין זה עניינו של היועץ המשפטי ללמד אותי איך אני צריך להתייחס לחשיבות של קרקעות המדינה". "אני לא מבין", הוסיף מיד לאחר מכן, "למה במדינת ישראל, כשמישהו רוצה לעשות עסק גדול שיכול להועיל גם לו, אבל גם לציבור, למה הוא מיד נחשד על ידינו כגזלן, כגנב, כרמאי, כנוכל, שצריך להתגונן מולו".

 

"מבחינתי, העתירה נגד העסקה הזאת היא המשך לעתירת הקרקעות", אומר עו"ד עובדיה גולסטני, פעיל בקשת המזרחית ומי ששוקד עתה על השלמת העתירה. גולסטני מכיר את הנושא היטב, הואיל ושימש עד לפני שנים אחדות כיועץ משפטי במחוז הדרום של מינהל מקרקעי ישראל. היום הוא עובד במשרדו של עו"ד יורם חכם, ששותף, יחד עם עו"ד גליה שניבוים ממשרדו, להכנת העתירה. לדברי גולסטני, "הקיבוצים קיבלו קרקעות כדי לעבד אותן, משפחת

 

דנקנר קיבלה אותן בשביל להפיק מלח. גם משפחת דנקנר רוצה עכשיו להשתמש בקרקעות לצרכים אחרים והמדינה שוב מקבלת החלטה שמעבירה לבעלי הון סכומי כסף אדירים, מחוץ לתקציב וללא חקיקה".

 

ראשי הקשת בהווה ובעבר מקווים שהעתירה החדשה תחזיר את תנועתם לתודעה הציבורית. "לכאורה", אומר עו"ד גולסטני, "הסיפור הזה מתאים לנו עוד יותר מהקודם. כאשר נאבקנו בקיבוצים, טענו שיש לנו כל מיני מניעים עדתיים ופוליטיים". לדבריו, העתירה החדשה תוכיח שהקשת פועלת "נגד מדיניות ממשלתית שמגדילה את אי השוויון באמצעות חלוקה לא צודקת של משאבים ציבוריים" באשר היא. ד"ר יצחק ספורטא, פעיל ותיק בקשת, אומר כי "מבחינה פוליטית, המאבק הוא אותו מאבק. גם אז עמדנו מול מינהל מקרקעי ישראל ומול אריאל שרון. גם אז נלחמנו נגד רשויות המדינה שרצו לחלק מתנות לעשירים. אין הבדל בין הקיבוצים לבין בעלי הון פרטיים, בין אולמרט ושרון לבין פואד בן-אליעזר".

 

גם יוסי יונה, שהתרחק מפעילות בקשת עם פרוץ האינתיפאדה, סבור ש"עסקת דנקנר היא נושא מצוין כדי להחזיר את הקשת לתודעת הציבור". ד"ר יונה מייחס את היעלמות הקשת מתודעת הציבור לא רק לוויכוחים הפנימיים אלא גם ל"שחיקה הטבעית" שפוקדת כל "ארגון קטן ובלתי ממוסד, שאין לו כמעט מקורות כספיים". הוא מעריך שהמאבק נגד עסקת דנקנר ייטיב עם הקשת, כי יאפשר לה "להצטייר כמי שנלחמת במדיניות הממשלה ובבעלי ההון, בלי לפגוע באתוסים ציוניים ובלי לקומם שום חלק מתנועת העבודה".

 

הקשת איננה הגוף היחיד הנאבק נגד העסקה. שני גופים נוספים, שאינם נמנים עם בעלי בריתה המסורתיים, כבר עתרו נגדה. את העתירה הראשונה הגישה התנועה לאיכות השלטון ובג"ץ הוציא בעקבותיה צו מניעה, שהקפיא את מימוש העסקה. העתירה השנייה, שהוגשה על ידי החברה להגנת הטבע, מתמקדת בפגיעת הבנייה המתוכננת באילת ובעתלית בשטחים הפתוחים ובערכי הטבע.

 

"שלושה גופים שבאים משלושה צדדים של החברה האזרחית משלבים ידיים נגד העסקה הזאת", אומר עו"ד ברק כלב, היועץ המשפטי של התנועה לאיכות השלטון. "הקשת המזרחית תדגיש את עניין הצדק החלוקתי, החברה להגנת הטבע את ההיבטים הירוקים ואנחנו את חוסר הסבירות ואי התקינות השלטונית של העסקה. השילוב לטובת כולנו. אף אחד לא יוכל להאשים את הקשת באג'נדה שמאלנית כאשר גם אנחנו עותרים נגד העסקה".

 

מחברת תעשיות מלח לישראל נמסר כי הנושא נמצא בדיון משפטי ולכן החברה אינה מעוניינת להגיב עליו בפומבי.

 

פורסם לראשונה בעיתון "הארץ" בתאריך ה-10.12.2003