קבורת חוק הדיור הציבורי

 

מיכה רחמן

 

 

 

בידיעה ב"הארץ" מיום 12.5.06, כותבת רותי סיני על ביטול הזכות של ילדים שהוריהם מתו להמשיך לגור בדיור הציבורי. הזכות של בנים/ות   להורים שגרו בדיור הציבורי להמשיך ולגור בדירה של הוריהם ניתנה להם ב"חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי התשנ"ח – 1998", החוק שיזמה והובילה ח"כ תמר גוז'נסקי. חוק ההסדרים, שכבר עבר בקריאה ראשונה, נמצא היום בדיונים בועדת הכספים, לקראת אישורו בקריאה שנייה ושלישית. בסעיף 74, מציעים מנסחי החוק, לקבוע שדייר ממשיך ייחשב רק מי שהוכר כזכאי על ידי משרד הבינוי והשיכון. במילים אחרות, מציעים לבטל את הזכות   הטבעית שיש לכל בן/בת לדירה של הוריו, במקרה זה דירה בה גדלו מילדותם והיא שייכת לדיור הציבורי. בנוסף לביטול הזכות יש כאן כמובן גם מכה כלכלית קשה לילדי הדיור הציבורי שיישארו ללא קורת גג.    

 

החוק השני שחוק ההסדרים מציע, כמו בשנה שעברה, למחוק מספר החוקים של מדינת ישראל הוא "חוק הדיור הציבורי (זכויות רכישה) התשנ"ט – 1998". בשפה לאקונית קצרה ופשוטה, קובע סעיף 76, שחוק זה פשוט "בטל". זהו החוק שהוביל ח"כ רן כהן, החוק שיזמו ארגונים חברתיים ובתוכם הקשת הדמוקרטית המזרחית. החוק שהקשת הציעה לו טיוטה ראשונה ושחברי הקשת רצו לעשות לו לובי בין חברי הכנסת.

 

מה שמדהים הוא שהזמן שהוקדש לחוקק את החוק היה רב כל-כך, כל כך הרבה מאמץ השקענו, הרבה דיירי דיור ציבורי נתנו את מיטב זמנם בהפגנות ולובי בכנסת, ועכשיו בקלות כל-כך בלתי נסבלת החוק פשוט בטל. אמנם החוק אינו פעיל, שכן כמעט מהרגע שנולד הוקפא, אבל עצם ביטולו הוא דבר שקשה לסבול אותו עקרונית. ואנחנו בעצם ישנים. עו"ד גלעד ברנע (לפי הכתבה של רותי סיני) כתב מכתב לראש הממשלה ושר הביטחון (... עמיר פרץ), חברי הכנסת של "מר"צ" פועלים בכנסת ובועדת הכספים, אבל אין מחאה ציבורית ואין מאבק. בשנים קודמות הצליחו חברי הכנסת התומכים בחוקים אלו לבטל את רוע הגזרה, מה יהיה השנה? ואולי בכל זאת נרים איזשהו קול זעקה?!