במוצאי השבת האחרונה יצאנו אלפים לרחובותכדי להבהיר, למי שלא הבין, כי מותו המיותר של משה סילמן אינו טרגדיה אישית בלבד, גם לא טרגדיה משפחתית אלא בעיקר טרגדיה ברמה הלאומית. המוות הנורא, שלמרות ניסיונות של חבריו למאבק למען חברה צודקת יותר בחיפה לא נמנע, הוציא לרחובות א/נשים זועמים/ות כאשר די ברור היה כי מאחר ומנגנוני הדיכוי בישראל הגיעו כמעט למיצוי הכוח הקיים בחברה בישראל. הגוף הזה מתחיל להתפרק.
עם כל ההבנה למקום הנורא אליו נדחק סילמן – אין די מילים לבטא עד כמה חבל כי המעשה אותו עשה גרם לכך שהמאבק על דיור ציבורי כיום נעשה כאשר משה אינו עומד לידינו בהפגנות. יש המון דרכי מאבק שמשאירים אותך לעיתים עם הלשון בחוץ אבל משאירים אותך בחיים. בסופו של יום מנגנוני הבירוקרטיה של הביטוח לאומי והחברות המשכנות ומנגנוני הרשע של משרד האוצר ממשיכים לפעול ואלו הם המנגנונים אותם צריך לשנות מן היסוד.
זהבה גרינברג – אחת מהנשים המובילות את המאבק למען הדיור הציבורי וגם מישהי שבעצמה נאלצה לחוות את מנגנון 'עמידר' בניסיונו להעיף אותה מביתה לרחוב, תמיד אומרת שהיא חיה במרחב הדמוקרטי ומתה במרחב הבירוקרטי.
במהלך ההפגנה בה היו אלפים החליטה המשטרה לעצור רק פעיל אחד. כולנו היינו ברחוב, כולנו צעקנו את אותן צעקות, כולנו הסתובבנו כאשר ההפגנה עדיין היתה חוקית לגמרי והכרזתה כלא חוקית טרם התרחשה, ופתאום – מעצר. שלושה בחורים בבגדים אזרחיים התנפלו על אחד מהמפגינים ושלפו אותו מתוך הקהל הרב ללילה ארוך במעצר שלא נגמר באותו לילה אלא המשיך לעבר יום המחרת בבית המשפט.
סאבר נעצר | צילום: אמיר וויס
האכיפה הלא חוקית והסלקטיבית אולי נראית מוזרה, אבל יש לה שם אחד, יש לה שם ברור, בייחוד שכל מי שהיה סביב ראה כי לא עשה דבר חוץ מקריאות לצדק חברתי כמו כולם. השליפה הסלקטיבית הזאת הופכת להיות פחות מוזרה כאשר לוקחים בחשבון כי המעצר נעשה לבחור בדואי עם גון עור שחור.
קוראים לזה גזענות.
לאחר המעצר הדברים התדרדרו למרומות חשוכים אף יותר. עורך הדין של סאבר, ברק כהן, שהגיע לתחנה גילה כי לא רק שהחליטו לעצור אותו לכל הלילה כאילו מדובר באיזה שר או ראש ממשלה שיכולים לברוח מהארץ עם מעטפות כסף שהצליחו לקחת מכל הבא ליד.
לא רק זאת אלא שהודיעו לכל מי שהגיע, כולל לעורך הדין, כי סאבר אינו בתחנה יותר והועבר לבית המעצר אבו כביר. התברר כי עקב כך עורך הדין כהן לא יוכל להיפגש איתו אלא רק למחרת. לגבי שיחת טלפון עם עורך הדין, זכות בסיסית במדינה מתוקנת, כמובן שלצערם זה לא התאפשר – חוק או לא חוק.
יום המחרת הבהיר כי כל סאגת המעבר לאבו כביר היתה פשוט שקר כלשהו שהמשטרה המציאה. מדהים שזה עדיין מצליח להדהים אותי.
סאבר שוחרר עם כל מיני הגבלות מפלצתיות שמטרתן כנראה למנוע ממנו לדרוש צדק חברתי לתקופת מה, כי זה באמת מעיק כבר כנראה על מישהו שם למעלה.
המטה למאבק בגזענות וחבר הכנסת אילן גילון הגישו תלונה למפכ"ל המשטרה בנושא האכיפה המוגברת ובעיקר סלקטיבית – בתקווה שמישהו שם יתעשת קצת.
תקווה זה דבר חשוב.