היום לפני 65 שנה נולד סעדיה מרציאנו, ממייסדי הפנתרים השחורים וחבר בכנסת התשיעית. מרציאנו, יליד מרוקו, היה השישי מבין 11 ילדים שגדלו בדירה קטנה בשכונת מוסררה בירושלים. בשנת 1971 יחד עם צ'רלי ביטון, ראובן אברג'יל, אלי אביכזר ופעילים נוספים הקימו את תנועת הפנתרים השחורים. האלימות המשטרתית שהופגנה כלפיהם הייתה קשה והם תויגו בעקבות ההפגנות שקיימו כעבריינים ופושעים עי הממסד הישראלי. עו"ד אבי ברדוגו, איש הפנתרים, סיפר בראיון ליאיר אטינגר מהארץ כי "מרציאנו היה הפנים של הפנתרים, הוא היא הפרצוף של המחאה. הוא היה גבר יפה תואר, אצילי, הגיבור מהרי האטלס. וביום שהמשטרה לקחה וניפחה את הפנים שלו במכות במגרש הרוסים, זה גרם זעזוע בציבור. זו הייתה הנקודה שבה התחילו לשאול למה הלכו עלינו כל כך חזק".
הוא נכנס לכנסת במסגרת הסכם רוטציה במחנה של"י אחרי מאבק במאיר פעיל שסירב לקיים את הסכם הרוטציה. כתב על כך מאיר בביוף באתר העוקץ: "סעדיה, כמו מזרחים רבים אחרים, סבר שיש מקום לשיתוף פעולה בין המזרחים ובין השמאל האשכנזי, אך כמו בכל האינטראקציות שהיו למזרחים עם האשכנזים, באיזשהו שלב האשכנזים חשו מחויבות הרבה יותר גדולה לדעותיהם הקדומות מאשר לערכים האוניברסליים שבהם הם מתנאים לשווא. במקרה של סעדיה, היה זה סירובו של מאיר פעיל לפנות את כסאו בכנסת לטובת סעדיה, עפ"י הסכם רוטציה בשל"י. סירובו של פעיל היה אבן נוספת בנדבך הגזענות האשכנזית. למותר לציין שלאחר מקרה זה גם מעט האמון שהיה לסעדיה כלפי השמאל האשכנזי, התנדף כלא היה. לא היה זה, כמובן, המקרה הראשון – ובוודאי שאינו האחרון – וכל אחד מוזמן לשאול בימים אלה את ח"כ רן כהן מה שלום הגזענות בשמאל האשכנזי."
בשנים האחרונות לחייו עסק מרציאנו בפעילות למניעת התמכרות צעירים לסמים. מצבו הבריאותי התדרדר והוא נאלץ להיעזר בכיסא גלגלים. כשנה לפני מותו פנה לוועדת הכנסת וביקש סיוע כלכלי. הוועדה לא נענתה לבקשה.
הוא נפטר בדצמבר 2007 ממחלת הסרטן, בן 599 היה במותו. בירושלים הנציחו אותו בקרן הרחובות הנביאים ושבטי ישראל הנקראת- פינת סעדיה מרציאנו.
1 במאי 1950
